בני דסה נולד בירושלים שנים לפני שנולדה מדינת ישראל. כילד התרוצץ בסמטאות שכונת ימין משה, כנער רכב על אופניו ברחובות העיר וסייע לחיילי המחתרת. בן־ציון (בני) הינו שליח ציבור במובן המכובד של הביטוי. בעבודתו במשרד האוצר כמו גם כחבר דירקטוריון בחברות ממשלתיות נוספות - לקח על עצמו להיות מצפן ערכי ומוסרי. הוא שמר על הקופה הציבורית, טיפל בעזבונות של יהודים שהורישו את הונם
למדינת ישראל ופעל ביושר וברצינות. בתפקידיו מנערות עד בגרות נהג אכפתיות ונאמנות, ונטל באהבה את המחויבויות הנדרשות בעבודותיו בשכר וכן באלו שעשה בהתנדבות. יעידו על כך מכתבי ההערכה אותם קיבל אחרי פרישתו משרות המדינה. ילדיו ונכדיו בפרט, וקוראי ספר זה בכלל, ימצאו בין דפיו עולם שלם של מעשה, פעילות וחריצות.
הוצאת תפרים - תהליך מדגדג משהו שנעשה אחרי ניתוח, אחרי הכאב הכרוך בחיתוך בבשר החי, הוא תחילת הריפוי.
קראתי כך להוצאה שלי מפני שרציתי שם שיתאר יציאה מחושך לאור, מן המגירה שבלב אל עיני הקוראים, שתהיה לו נגיעה להוצאה לאור ממש, ועם זאת לא יתעלם מהתהליך הרגשי והיצירתי, החושפני והכואב לעיתים – הנדרש מכותבי ספרים ושירים.
