יונה הרצברג לבית מינזלי, שחיה זכרונות וסיפורים לצידו של אברהם הרצברג מעל 60 שנה, מעידה עליו שידע לכתוב. היא חשה צורך ורצון להוציא לאור את קורות חייו אותם כתב בעצמו, הוסיפה פרטים מחייהם המשותפים וכינסה את הסיפורים הקצרים פרי עטו בספר זה.
אברהם הרצברג נולד לפני מלחמת העולם השניה, סבל את נוראותיה אך כתב על חוויותיו בלשון עניינית. הוא ניצל בעזרת טוב ליבם של בני אדם שהיו מוכנים לסכן את עצמם כדי לאפשר לו חיים, הוריו ושתי אחיותיו ניצלו אף הם. אחרי המלחמה עלתה המשפחה למדינת ישראל הצעירה ואברהם פילס בה את דרכו האישית והמקצועית.
הקוראים ימצאו את עצמם מביטים בתמונת חיים של אדם שמומחיותו המקצועית היתה גידול דגים (שכידוע אינם מוציאים הגה), אך הוא עצמו דיבר, כתב ותרגם את ספרו של אביו, ועוד הוסיף ליצור, לדבר ולספר.
הוצאת תפרים - תהליך מדגדג משהו שנעשה אחרי ניתוח, אחרי הכאב הכרוך בחיתוך בבשר החי, הוא תחילת הריפוי.
קראתי כך להוצאה שלי מפני שרציתי שם שיתאר יציאה מחושך לאור, מן המגירה שבלב אל עיני הקוראים, שתהיה לו נגיעה להוצאה לאור ממש, ועם זאת לא יתעלם מהתהליך הרגשי והיצירתי, החושפני והכואב לעיתים – הנדרש מכותבי ספרים ושירים.
