רחל אלון‮־‬מרגלית

שמי רחל אלון־מרגלית, בתם של דבורה והטייס ג'ו אלון (פלצ'ק), אחות של דליה ויעל.

בספטמבר 1973, חודשיים אחרי שהתייתמתי, נכנסתי לכיתה א'. רותי, המורה שלי לימדה אותנו שיר לקבלת שבת: "אלוהים שמור על אמא, אלוהים שמור על אבא"... אני בטוחה שיש לשיר הזה המשך, אבל אני לא מכירה אותו. כל מה שאני זוכרת הוא שאחרי המילה "אבא", הייתי מתחילה לבכות, ולשאול את עצמי בשקט: למה אלוהים לא שמר על אבא שלי? מאז בכל קבלת שבת הייתה עומדת רותי המורה לידי, מוכנה ללטף את ראשי כשכל הילדים שרים את המשפט הזה. אחרי אוקטובר אותה שנה, כבר לא הייתי עצובה לבד בכיתה. גם על אבא של קרן (הטייס מנחם אייל) ועל אבא של נועם (הטייס אבי לניר) אלוהים לא שמר. גם לא על אבא של דנית, ושירלי וענבל.

 

אבא ג'ו נולד בעין חרוד ב 1929. אמו ואביו (זו מגרמניה וזה מצ'כוסלובקיה) הגיעו לפלשתינה כחלוצים, וילדו כאן את דוד ואת ג'ו. בגלל שסבתי חלתה במלריה, וגם עקב האכזבה מהסוציאליזם הקיבוצי שלא היה קומוניסטי מספיק, חזרה המשפחה הקטנה לארופה, לעיירה ברנו, בצ'כוסלובקיה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהיה אבא בן 10, נשלח עם אחיו דוד בן ה-14, בקינדר טרנספורט שאורגן ע"י סר ניקולאס וינטון ברכבת מפראג לאנגליה. שם הוא אומץ על-ידי ג'ני וג'ורג' דוידסון, נוצרים חשוכי ילדים. בתום מלחמת העולם השנייה חזר אבא לצ'כוסלובקיה, לחפש את הוריו, והתבררה לו האמת המרה שהוריו נכלאו בגטו טרזין, ונרצחו באושוויץ.

 

אינני יכולה לתאר לעצמי את מחשבותיו או רגשותיו של אבא בעת ההיא. אני מניחה שאף אחד לא יכול. הרי הוא עזב את הבית ואת הוריו שלא מרצונו, ילד בכיתה ד', עם אחיו הגדול, ברכבת לארץ זרה ונשלח לאנשים לא מוכרים. אמנם כשהיה באנגליה קיבל מכתבים מהוריו, אך אלו הלכו והתמעטו, וממילא לא הכינו אותו לכך שלא יפגוש אותם שוב לעולם.

 

ג'ו הצעיר מחליט ללמוד צורפות. במקרה (ויש שיאמרו שלא במקרה) הוא פוגש את הוגו מייזל (לימים מרום) והולך איתו למבדקים של גדנ"ע אוויר בצ'כוסלובקיה. ביולי 1948 הוא מתחיל קורס טיס בצ'כוסלובקיה ומסיים אותו בנובמבר אותה שנה. בשנת 49 הוא עולה ארצה ומשרת כטייס בטייסת 100. ב־1950 הוא מצטרף לקורס טייס מתקדם מספר 1 בסירקין. ב־1953 – הוא טייס מטאור; כשהוא בן 25 (!) הוא פוגש את אמא, שהיתה אחות בבאר שבע, ומקים איתה משפחה.

כמו כולם- גם משפחת אלון נודדת בישראל לפי צרכי התפקיד של אבא. כך אפשר גם לעקוב אחרי מסלול חייו: דליה נולדה ב־54 בבי"ח עפולה (אז היתה המשפחה ברמת דוד), ב־1955 – הוא מטיס אורגן. ב־1956 הוא עובר קורס הסבה למיסטר, יעל נולדה ב־59 בבי"ח קפלן (אבא שירת אז כאן - בחצור) באוגוסט 1960 הוא מתמנה למפקד טייסת 101. תפקידו המבצעי האחרון היה פיקוד על טייסת המיראז'ים הראשונה של צה"ל. ב־1965, לאחר שנה באנגליה בקורס פיקוד ומטה, עובר אבא למטה חיל־האוויר ומקים את ענף בטיחות טיסה. פסגת שירותו הצבאי של אל"מ ג'ו אלון היתה הקמת בסיס חיל־האוויר "חצרים" בנגב והפיקוד עליו, בין השנים 1970-1966. אני נולדתי ב־68 בסורוקה.

 

ב־1970 מונה ג'ו אלון לנספח האווירי בשגרירות ישראל בוושינגטון. בשלוש השנים הללו, בתפקידו כדיפלומט, בין שאר תפקידיו ופעילותו כאיש צבא, הוא הרצה בפני בני־נוער יהודים על ההיסטוריה האישית שלו, על חשיבותה של מדינת ישראל כבית ועל ציונות, בלי מרכאות. ושוב - אינני יכולה אלא לתאר לעצמי את הגאווה שבוודאי חש, לבוש מדים, מייצג את מדינת ישראל מול אומות העולם. אותו ילד שההיסטוריה האישית שלו מצולקת בשואת העם היהודי ובאובדן האישי של הוריו ושל ביתו, ניצב איתן בבירת העולם החופשי כשווה בין שווים, כנציג מדינה ריבונית של עם שהקים לעצמו בית, מולדת, מקום לבנות בו חיים!

 

ב־1 ביולי 1973, כחודש לפני סיום תפקידו בארה"ב, נרצח אבא ביריות בפתח ביתנו בצ'בי צ'ייס. סיבת הרצח, מניעיו ומבצעיו טרם נתגלו. אמא דבורה ז"ל, נפטרה מסרטן ב־1995.

 

חודש אפריל 2013, אני כבר בת 45, נשואה לרני, ואמא לארבעה ילדים. כנראה שכבר לא מלמדים בבית הספר את השיר: "אלוהים שמור על אמא, אלוהים שמור על אבא", ואני כבר אף פעם לא אדע את כל המילים. אבל את תפילת "אל מלא רחמים" אני יודעת בעל פה.