כבר עברו 10 שנים. איך נסכם? ואולי בכלל לא צריך סיכומים?

באת אלינו לנס הרים להיות הגננת הראשונה בגן הממלכתי שהקמנו. קבוצת הורים צעירים מבני נס הרים והסביבה שביקשו להם דרך חינוכית ולימודית התואמת את ערכי חייהם.

מאבקים מול המועצה האזורית, מול ועד מושב נס הרים, בקשות, תחינות והרבה מוטיבציה ליוו אותנו, ההורים בבואנו להקים מסגרת חדשה. עשינו כל זאת מבלי לדעת מי תהיה הגננת שתוביל את הגן, מה היא נושאת בתרמילה? כמה ניסיון (טוב ופחות טוב) היא מביאה עימה?

​

ואז הגעת!

חייכנית, תקיפה ורצינית. אשת מקצוע מהמעלה הראשונה. לא יכולנו לקוות לגננת טובה ממך.

מהר מאד גילינו שאת אשת חינוך ועקרונות. גישתך החינוכית הובילה אותך ואותנו בנתיבים שלא תמיד היו פשוטים ועם זאת הביאו לתוצאות אמת, לידיעה, לרגישות לזולת, להתחשבות בצרכי האחר, לאחריות שעל כל אחד מאיתנו לגלות כלפי חבריו וחברותיו.

בהתחלה היה זה גן קטן, רב-גילאי, עם המון סימני שאלה. התחלנו את הפעילות באדיבות הוועד של נס הרים בחדרון של הספרייה בבית העם. לשם אספנו משחקים וצעצועים, הורים סיידו, הבאנו שטיחים וספרים ושמנו מבטחנו שעוד שנה יהיה לנו גן "אמיתי". כי בנתיים התחלנו לפעול מול משרד החינוך להקים מהריסותיו את המבנה ששימש בזמנו את הגן הממלכתי-דתי.

אחרי שנתיים או שלוש מאמצים להקמת הגן החדש נשאו פרי. הוא הוקם בנס הרים, יפה ומתאים לתפקידו, עם חצר מגודרת וצל. אך החלום שחלמנו שגן זה ישמש את הקבוצה הגדולה יותר- נגוז במהרה.  מיני מאבקים בין ותיקים לחדשים, בין זרמים חינוכיים וגם קצת קנאה ורשעות גרמו לכך שהיה ברור שהמבנה החדש לא ישמש את הגן הממלכתי לעולם.

אבל את - עם המון הבנה לנפש האדם, עם אמונה בחשיבות ה"מה" ופחות התייחסות ל"איך", ומן הסתם יחד עם האכזבה האישית שלך מכל התהליך, עודדת את כולנו לראות את חצי הכוס המלאה. זו דרכך מאז ומעולם.

אותי שכנעת לא להסתכל בקנקן - אלא לראות מה יש בתוכו. ומאז ועד היום זוכרת בהערכה שאין לה שיעור את השיעור החשוב הזה. הרי אהבה לאדם, כבוד לחבר, חשיבות הסדר והמשמעת, עזרה למתקשה ניתן ללמוד רק דרך דוגמא אישית, בהתבוננות במחנכת מצויינת, אשת עקרונות ובעלת סבלנות מעוררת קנאה והתפעלות.

ממך למדנו מהם הדברים היותר חשובים, יחד עם לימוד והקניית ידע לתלמידי גן החובה, שעלו תמיד מוכנים לכיתה א'. יודעים להחזיק מספריים, לזהות אותיות, ואולי אפילו קצת קוראים. יודעים "לשבת" ולהתרכז, למלא מטלות ולעמוד במשימות, יודעים אפילו להתאפק כשצריך. מלטפים בעדינות בעלי חיים קטנים, ושאם רוצים שצמח יצמח - חייבים להשקותו.

10 שנים שאת משקה את הילדים שלנו והנה הם צומחים לתפארת, פרחו מהגן והפכו בני ובנות מצווה, כבר כמעט אנשים ממש. תודה ששמת בתרמיל שלהם כל כך הרבה דברים טובים. לולא הייתי טובה בעצמך, זה היה בלתי־אפשרי.

"כל מה שאני באמת צריך לדעת לגבי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים. החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן. אלה הדברים שלמדתי:

שתפו את החברים בכל.

שחקו בצורה הוגנת.

אל תכו אנשים.

החזירו את הדברים למקומם.

סדרו את הבלגן שלכם.

אימרו סליחה אם פגעתם במישהו.

רחצו ידיים לפני האוכל.

הורידו את המים בשירותים.

עוגיות פריכות וחלב קר יעשו לכם טוב.

הקפידו לחיות חיים מאוזנים - ללמוד קצת, לחשוב קצת, לצייר, לשיר, לרקוד, לשחק ולעבוד כל יום קצת.

שכבו לנוח כל יום בצהריים.

בצאתם לעולם, היזהרו ממכוניות, החזיקו ידיים והישארו יחד".

(מתוך:"כל מה שאני צריך לדעת כבר למדתי בגן", רוברט פולגם. הוצאת מטר 1989)

אנו מאחלים לך מכל הלב הצלחה בדרכך החדשה, ומצטערים רק על כי מכישרונך, יכולותייך ואהבתך יהנו מעתה אחרים.

בכבוד ובהערכה,

ההורים