העברית בה מספרת אילנה את סיפור חייה קולחת ומקושטת. רגישותה לפרטים ביוגרפיים ניכרת בכל פרק. מסלול חייה מתחיל בחיפה, נוגע בירושלים, ממשיך בחצור הגלילית ומתכנס שוב לירושלים, בה השתקעה משפחת זינגר. בקריאת הספר ניתן למשש כמעט את אהבת הארץ בלי סייג, הצניעות וההסתפקות במועט - ערכים שהתוו ועדיין מתווים את הדרך. הוריה ומשפחתה האירו את הנתיב לאורו יש לצעוד, תוך נכונות לוותר על נוחות אישית לטובת הגשמת הציונות והקמת מדינה. אילנה סייעה כקשרית צעירה ברחובות ירושלים לכוחות הלוחמים על עצמאותנו, במקביל הצטרפה לתנועת הצופים כחניכה ומדריכה, ובתנועה מצאה את אהבת חייה - יורם, איתו הקימה משפחה וילדה שני בנים ושתי בנות. כשרונה במלאכות יד לא רק הביא לפתחה תלמידות בעת שירותה כמורה חיילת, אלא גם כשהקימה את “מועדון התפירה” בירושלים בו שילבה כשרון, אהבת אדם, ויכולת הוראה והנחיה. כאילן איתן עומדת אילנה באתגרי החיים המוצבים בדרכה, בנועם ובחיוך היא רוקמת את הדרך לצאצאיה, כפי שנמסרה לה מדורות ראשונים.
הוצאת תפרים - תהליך מדגדג משהו שנעשה אחרי ניתוח, אחרי הכאב הכרוך בחיתוך בבשר החי, הוא תחילת הריפוי.
קראתי כך להוצאה שלי מפני שרציתי שם שיתאר יציאה מחושך לאור, מן המגירה שבלב אל עיני הקוראים, שתהיה לו נגיעה להוצאה לאור ממש, ועם זאת לא יתעלם מהתהליך הרגשי והיצירתי, החושפני והכואב לעיתים – הנדרש מכותבי ספרים ושירים.
