אסתר (אתי) לבית יהודה, ילידת ירושלים, התגוררה מיום היוולדה עד שמלאו לה 18 באותה דירה עם משפחתה בשכונת תל-ארזה בעיר. שורשיה נעוצים בגינת סבה וסבתה בינות לעצי פרי ובצד שכנים בני עדות שונות. לצד משחקי הילדות מילאה אתי את תפקיד האחות הגדולה במשפחה וסייעה להוריה בטיפול באחיותיה הצעירות ממנה, בתוך כך צמחה להיות נערה אחראית ועצמאית מאד, חובבת נגינה ושירה, אשת מקצוע פרא-רפואי, רעיה מסורה ואֵם מטָפחת. מסלול חייה נע תמיד לכיוון מעלה, תוך אימוץ סטנדרטים גבוהים, למידה וחקירה עצמית. אתי התבגרה והגשימה חלום, היא העלתה על הכתב את קורותיה, ועתה מזמינה את הקוראים להלך עימה במשעול חייה, שחלקו שקוע בתהום צער וכאב, וחלקו נעים ומלא תקווה לעתיד.
הוצאת תפרים - תהליך מדגדג משהו שנעשה אחרי ניתוח, אחרי הכאב הכרוך בחיתוך בבשר החי, הוא תחילת הריפוי.
קראתי כך להוצאה שלי מפני שרציתי שם שיתאר יציאה מחושך לאור, מן המגירה שבלב אל עיני הקוראים, שתהיה לו נגיעה להוצאה לאור ממש, ועם זאת לא יתעלם מהתהליך הרגשי והיצירתי, החושפני והכואב לעיתים – הנדרש מכותבי ספרים ושירים.
