סיפורה של מירהל׳ה
מרים גולדמן
למרים (מירַל׳ה) מבטא צרפתי בולט. הוא מעיד שלא נולדה ישראלית, אלא הפכה לכזו במלוא מובן המילה. כבת יחידה להוריה האוהבים, חייה הבורגניים וילדותה האופטימית נקטעו בגיל צעיר, בצל מלחמת העולם השניה ומותו של אביה. היא שוהה שנים במקומות מסתור עד שאמה מצטרפת אליה ושתיהן שורדות את השואה. זמן מה אחרי תום המלחמה עולה הנערה מירל׳ה ארצה, ומתחילה לחפש את דרכה בשבילי הציונות המתחדשת. היא פוגשת בכפר הנוער בן-שמן את יהודה, גם הוא ניצול שואה ומי שעתיד להיות בעלה ואב ילדיה. בני הזוג הצעירים מקבלים על עצמם את עול הפרחת השממה, ונמנים עם מייסדי העיר באר שבע. מרים מקפידה להעניק מעצמה לאחרים. בתחילה כנערה בבן שמן ובכפר גליקסון, ובהמשך בסיוע לעולים חדשים ממנה במסגרת עבודתה ארוכת השנים במשרד הקליטה וב"עמך". בעין בוחנת ולב שומע היא מהלכת בנתיב חייה ורואה ברכה בדורות ההמשך שמנקדים את חייה בכתמי אור מרובים. זוהי הזמנה לקרוא את הסיפור שמתחיל בבריסל ומתמשך עד באר-שבע.
ר.א.מ.
רחל היקרה,
הכרתי אותך כילדה קטנה, אחותה של דליה שהפכה לכלתי. היום נגלית לפני אשה צעירה, אם לארבעה, בוטחת, משכילה ומרשימה כל כך.
מודה לך מקרב לב על התהליך שעברנו יחד, שהביא לתוצר כל כך יפה ומרשים.
תודה על ההקשבה, תשומת הלב, היחס הבוגר, הסבלנות, הרגישות, הנעימות והרצינות. הפגישות שלנו עוררו בי זכרונות. חלקם קשים ומכאיבים וחלקם נעימים ומחזקים .היו רגעים מרגשים ולא קלים וראיתי איך הסיפורים שלי נוגעים בך וחשתי אמפטיה וחמלה ממך. נהניתי מכל פגישה כשאת מובילה אותי ומגלה עניין בסיפורים שלי. עוררת אצלי דברים רדומים, גרמת לי לחזור לעברי ולצאת מהיומיום שלי, דבר שגרם סיפוק והנאה. בזכותך אני נהנית לעיין בספר שוב ושוב ואף התחלתי לחלק אותו למכרי. כולם מגיבים בעניין ובהתפעלות.
מחבקת אותך בחום ומאחלת לך הרבה הצלחה וסיפוק מפועלך.
באהבה ובהערכה,
מרים גולדמן
