לא נולדתי ולא גדלתי סופר. אחי הגדול יפרח ז"ל אותו הערצתי, דווקא כן. סיפורו הראשון התפרסם בדבר לילדים כשלמד בכיתה ג'. מאז ועד אחרית ימיו לא הפסיק לכתוב. אני לא כתבתי כלל, עד שראיתי מודעה בירחון תנועת הנוער העובד והלומד "במעלה" שהזמינה חברים לכתוב סיפור לתחרות סיפורים. הדבר היה בעת לימודי ההוראה שלי בסמינר המורים "אורנים". לפתע נדלקתי וחשבתי מדוע שלא אכתוב גם אני? כתבתי. לא עבר זמן והתבשרתי שלא רק שהסיפור יתפרסם בירחון התנועה, אלא שזכיתי במקום הראשון בתחרות. מאז, לא הפסקתי לכתוב במשך שנים רבות... על הכתיבה שבאה והלכה, וחזרה ובאה, ועל עלילות נוספות שבהן נותרו טביעות אצבעותי, ישבתי וכתבתי בהינף קולמוס בספר זה. הספר אמנם עוסק בסיפור חיי, אבל אני משוכנע שרבים מכם, הקוראים, תמצאו אותו משיק לסיפור חייכם. ובכן, אני מזמין אתכם לצאת לדרך...
מעוז חביב
הוצאת תפרים - תהליך מדגדג משהו שנעשה אחרי ניתוח, אחרי הכאב הכרוך בחיתוך בבשר החי, הוא תחילת הריפוי.
קראתי כך להוצאה שלי מפני שרציתי שם שיתאר יציאה מחושך לאור, מן המגירה שבלב אל עיני הקוראים, שתהיה לו נגיעה להוצאה לאור ממש, ועם זאת לא יתעלם מהתהליך הרגשי והיצירתי, החושפני והכואב לעיתים – הנדרש מכותבי ספרים ושירים.
