רחל אלון‮־‬מרגלית

למרים (מירַל׳ה) מבטא צרפתי בולט. הוא מעיד שלא נולדה ישראלית, אלא הפכה לכזו במלוא מובן המילה. כבת יחידה להוריה האוהבים, חייה הבורגניים וילדותה האופטימית נקטעו בגיל צעיר, בצל מלחמת העולם השניה ומותו של אביה. היא שוהה שנים במקומות מסתור עד שאמה מצטרפת אליה ושתיהן שורדות את השואה. זמן מה אחרי תום המלחמה עולה הנערה מירל׳ה ארצה, ומתחילה לחפש את דרכה בשבילי הציונות המתחדשת. היא פוגשת בכפר הנוער בן-שמן את יהודה, גם הוא ניצול שואה ומי שעתיד להיות בעלה ואב ילדיה. בני הזוג הצעירים מקבלים על עצמם את עול הפרחת השממה, ונמנים עם מייסדי העיר באר שבע. מרים מקפידה להעניק מעצמה לאחרים. בתחילה כנערה בבן שמן ובכפר גליקסון, ובהמשך בסיוע לעולים חדשים ממנה במסגרת עבודתה ארוכת השנים במשרד הקליטה וב"עמך". בעין בוחנת ולב שומע היא מהלכת בנתיב חייה ורואה ברכה בדורות ההמשך שמנקדים את חייה בכתמי אור מרובים. זוהי הזמנה לקרוא את הסיפור שמתחיל בבריסל ומתמשך עד באר-שבע.

משה בן שהם העלה על הכתב את סיפור חייו בעברית נאה, במילים ברורות ומדויקות. הוא מתאר באופן גלוי ופתוח את קורותיו, החל מימי ילדותו בפתח תקווה, שם ניטעו בו ערכים של יושר, התמדה והשגיות, דרך רכישת הכלים המקצועיים הראשוניים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בעודו נער, עד שהפך להיות איש מקצוע מוערך ויועץ מערכות אבטחה מהשורה הראשונה בישראל. משה ידע להעז, לתכנן ולבצע את עבודתו תוך התמודדות מוצלחת עם אתגרים רבים. בעזרת כוח רצון נטול פשרות, מסירות ללקוח ומומחיות רבת שנים הוא הטמיע טכנולוגיות חדישות רבות. משנתו המקצועית מלווה ותמשיך ללוות את העוסקים בתחום האבטחתי. הוא הרחיב אופקיו בתחום היין המשובח והאוכל האיטלקי, ואהב מאד לגלוש במדרונות המושלגים באירופה. חבריו זכו להנות במחיצתו משכלו החריף, רגישותו החברתית ואהבת האדם שבו. בנותיו ונכדיו זכו לאב וסב מעורב ורגיש, ורעייתו זכתה לאהבה, אהדה והערכה נדירים. זוהי הזמנה להתעטף בחוויה של כותב מוכשר המתעד את פועלו למען הדורות הבאים.

ציפי היא אישה מטופחת. עיניה ממוסגרות בקו איפור עדין, שערה הבהיר מעוצב בקפידה, בגדיה תואמים וקמטיה מהווים לווית חן לפניה. דיבורה הנמרץ ותוכן שיחותיה מעידים עליה כי היא מקפידה להתעדכן בנעשה סביבה. היא מעורה בחיי משפחתה, נהנית מטכנולוגיה חדשנית ומתלבשת בהתאם לצו האופנה. מראָה החיצוני אינו מסגיר את מכלול תמונת חייה שמשובצים לעיתים באבני חן, ובינותם אבני בזלת פוצעות. כילדה למדה ציפי להיות עצמאית ולשאוף גבוה, כנערה התפרנסה מעבודה כדי שתוכל להמשיך ללמוד ולהשכיל וגם לבטא את החוש האסטטי שלה. כאשה ואם צעירה בנתה את חייה למרות האתגרים הרבים שהוצבו בדרכה. אתגרים אלו חישלו את רוחה והיא יכלה להם. בהמשך דרכה עשתה למען אחרים כמורה לילדים ולמבוגרים וניהלה את מחלקת קשרי לקוחות התעשייה האווירית בישראל. גם כיום ציפי ממשיכה לעשות למען הזולת. זהו סיפור מסע שלוקח את קוראיו לסיור מודרך בתמונת חיים מרתקת.

לבתיה שרון יש אצבעות בעלות מגע זהב. היא פורטת על הפסנתר ברכות מהפנטת ומרגשת מאד ומציירת במכחול בהיר ועירני. היא נצר של משפחה חלוצה, שורשית וערכית שהיתה בין מייסדי המושבה כפר סבא. כבתם הצעירה של זהבה (הרוקחת) ומשה (הפרדסן) דרויָאן ספגה את אהבת האדם, המוסיקה והחיבור לאדמה הארץ-ישראלית. היא נישאה לזאבי הקצין הצעיר ויחד עימו, כאם צעירה, למדה לימודים אקדמיים שלאחריהם פרשה כנפיים והמריאה עם ציוריה ועם נגינתה למחוזות רחוקים. בתיה היא אשת שיחה מרתקת, ציונית, חייכנית, פסנתרנית מעולה בעלת שמיעה אבסולוטית, ציירת מוערכת וחברה נאמנה. זוהי הזמנה לצלול אל סיפורה החד פעמי של בתיה, שיש בו שמחה, געגוע ותקווה גם יחד.

ליוכבד ר' מתגלגלת, כלאלו שספרדית היא שפת אימם. היא נולדה בארגנטינה, הגשימה את החלום הציוני ועלתה עם משפחתה למדינת ישראל, שנים ספורות לאחר הקמתה. יוכבד כאילו נולדה להיות מורה, היא למדה בסמינר למורות ברוסריו, השתלמה כמורה מוסמכת בתל אביב וממשיכה למלא ייעוד זה עד היום. בדרכה הייחודית מספרת יוכבד את קורותיה. היא מתארת התגברות על אתגרים שחיי היום-יום מזמנים, מפגינה יכולת למידה מופלאה של כללי התנהלות בחברה חדשה, תוך מתן תמיכה בלתי מסוייגת בעבודתו האקדמית של בעלה, עד השתלבות מוחלטת בכור ההיתוך הישראלי. זוהי הזמנה לקריאת סיפור חיים שאין דומה לו.

This is the story of David Placzek (1925-2008), the eldest son of Jewish idealistic pioneers in Palestine - a German mother and a Czech father. In a rich and unique language, David describes what everyday life was and how he survived the Holocaust, far from his homeland and home. He interweaves his personal history with the history of the world, memories that contain first-hand impressions and historical facts alike. It is a testimony of the kindness and evil of Mankind, of its ability to create or destroy.

David concluded writing his memoirs in 2004 in Melbourne, Australia. As his beloved niece, I was honored to bring David’s story to print in 2016. We dedicate it to David Placzek, in loving memory.

זאב הינו איש עדין בעל עיניים עזות מבע. עיניו כחולות כמימי הכנרת, שעל שפתה שוכנת טבריה הנרמזת בשמו הלועזי - טיבריוס. בסיפורו הוא מבליע ומקמץ בחוויות ילדותו בזמן השואה בהונגריה ומרחיב, מפרט ומשתף ברצון מחוויותיו כטייס בחיל האוויר הישראלי. זאב משתף את קוראיו בתולדות חייו ובבחירות המנומקות שעשה בעזרת חוש הומור מדויק וחינני, התבוננות מפוקחת על מציאות חיינו, כיהודים וכישראלים. בשנות ילדותו בהונגריה, למד להגן על עצמו מאנטישמיות בכוח הזרוע. במעברת הר-טוב וקיבוץ בית זרע פעל כמשכין שלום בין הילדים. כטייס הליקופטרים מעוטר ומוכשר בחיל האוויר, קצין מבצעים במשטרת ישראל וכנבחר ציבור בישובו צור הדסה בהרי יהודה, הוא נלחם למען טובת הפרט והכלל ועמד באומץ על עקרונותיו הערכיים, המוסריים והאנושיים. זאב קרן מקרין אור של נתינה סביבו, מתגייס כאומן בעץ לסייע לחברים ולמכרים, ומעניק מניסיון חייו שיעורים בצניעות, דרך ארץ וכבוד.

בעברית משובחת, לשון קולחת, חיוך ועיניים נוצצות מספר ז'אק את סיפור חייו. הוא מזמין את קוראיו למסע מרתק בין תרבויות, ארצות ועמים. אהבתו העמוקה לאביו ולאמו באה לידי ביטוי בכל משפט בו הוא מזכיר אותם, וממילא אהבה זו מהווה דוגמא ומשל ליחסיו עם משפחתו שלו, אשתו, ילדיו, נכדיו ונינו. חייו שלו החלו בירושלים בשנת 1930, אך הוא חלק מן השושלת של משפחת אבן-עזרא וככזה הוא נטוע עמוק בעולם רוחני, תרבותי ומשכיל. לקורא צפויה חוויה מרנינה של גילוי איש עשייה ותעשייה מן המובילים בארץ, שעמד במספר צמתים מרכזיים בפיתוח הכלכלה הישראלית לאורך שנים. לז'אק יכולת מיוחדת לרתק את הקוראים, הוא מתבל את דבריו בהומור מבריק, בידע נרחב בנושאים רבים, בפיזור אנקדוטות וקוריוזים משעשעים, תוך גילוי תפיסת עולם אוהבת-אדם, שלא נעדרת ממנה ביקורת וחוכמה. הוא מתאר בכנות ובמאור פנים שטף חוויות צפופות ומשמעותיות, בתקופת חיים בה ההיסטוריה האישית שלו ארוגה בימי טרום הקמת מדינת ישראל ולאורך שנות קיומה עד כה.

דליה פלד יודעת לספר סיפור, הלב שלה נפתח והעברית השגורה על פיה יפה ועשירה. בבואה לתאר את חייה מצאה עצמה מתרגשת לא פעם, במחשבה על אותן חוויות שעיצבו את אישיותה, סללו את דרכה והשפיעו עליה לאורך השנים. דליה בת אותו דור שבו הציונות הגשימה חלום. היא תרמה במלוא יכולתה להקמת בית בארץ-ישראל, ערך אותו ספגה בבית הוריה שלחמו למען המדינה במסגרת ה"הגנה". כנערה בקיבוץ אשדות יעקב הרחיבה אופקים והתנדבה במפקדה במלחמת השחרור. בעבודתה כאחות הביאה לידי ביטוי את אהבת האדם הקורנת ממנה, את הדאגה לזולת, את צימאונה להרחבת הידע ולרכישת כלים נוספים כדי להקל על סבלו של החולה תוך התייחסות למכאוביו ולצרכיו. סקרנותה מובילה אותה להמשיך וללמוד, יכולת הנתינה שלה באה לידי ביטוי בפעילות ההתנדבות שלה. סיפורה האישי של דליה פלד ממחיש באופן ייחודי את כח החיים ויכולת הצמיחה שלה כאדם רגיש וחושב, המרעיף על סביבותיו חום ואהבה.

יחזקאל הוא מספר סיפורים נהדר מטבעו. הוא קולח ומצחיק, גלוי לב ונדיב. חיוך וצחוק ליוו את סיפור החוויות שמילאו את ליבו של יחזקאל שמחה, שמחה הנמשכת עד עצם היום הזה. מבט מהורהר ויד סוכרת שפתיים ליוו את הזכרונות הקשים יותר בסיפור חייו. היו שתיקות ארוכות, עיניים נוצצות ושתיקה עמוקה. במהלך הכתיבה נדמה שהתחדדו משמעויות שניתנו לארועים ולזכרונות. חלקם קיבלו מקום קטן או גדול יותר בהתאם לזמן הנוכחי. סיפור חייו האישי של יחזקאל שלוב בימים של טרם הקמתה של מדינת ישראל, הגשמת החלום הציוני והחלוצי בקיבוץ. באים בו לידי ביטוי ערכים שמלווים את חייו: ערכי עבודה, ערבות הדדית, מחויבות למשפחה ולילדים, וחברות שנקנית בימי מלחמה ושלום.