רחל אלון‮־‬מרגלית

מעוז חביב

לא נולדתי ולא גדלתי סופר. אחי הגדול יפרח ז"ל אותו הערצתי, דווקא כן. סיפורו הראשון התפרסם בדבר לילדים כשלמד בכיתה ג'. מאז ועד אחרית ימיו לא הפסיק לכתוב. אני לא כתבתי כלל, עד שראיתי מודעה בירחון תנועת הנוער העובד והלומד "במעלה" שהזמינה חברים לכתוב סיפור לתחרות סיפורים. הדבר היה בעת לימודי ההוראה שלי בסמינר המורים "אורנים". לפתע נדלקתי וחשבתי מדוע שלא אכתוב גם אני? כתבתי. לא עבר זמן והתבשרתי שלא רק שהסיפור יתפרסם בירחון התנועה, אלא שזכיתי במקום הראשון בתחרות. מאז, לא הפסקתי לכתוב במשך שנים רבות... על הכתיבה שבאה והלכה, וחזרה ובאה, ועל עלילות נוספות שבהן נותרו טביעות אצבעותי, ישבתי וכתבתי בהינף קולמוס בספר זה. הספר אמנם עוסק בסיפור חיי, אבל אני משוכנע שרבים מכם, הקוראים, תמצאו אותו משיק לסיפור חייכם. ובכן, אני מזמין אתכם לצאת לדרך...
מעוז חביב

מיה רשף

סיפור חייה של מיה רשף קולח כמי נהר הירדן. היא מתארת את חוויותיה בלשון מיוחדת, כשעל פניה בת צחוק, ומקפידה להתבונן בעין טובה על הכל. החל מימי ילדותה בחום הלוהט לשפת הירדן, דרך הלינה המשותפת בקיבוץ, לאורך מסלולה מהפלמ"ח ועד היותה חיילת בצה"ל בשנים הראשונות של המדינה הצעירה. מיה היתה תלמידה מצטיינת, ספורטאית
מנצחת, ולימים אשת חינוך מוערכת שניהלה בית־ספר שנים ארוכות. היא הקימה משפחה עם יהודה, לוחם ומפקד ויחד עימו התגוררה בנופים שונים של הארץ. סיפורה האישי שזור בתולדות הציונות והוא חלון לאלו
שהאמינו ופעלו כדי להקים מדינה לעם היהודי.

גרשון בריברם

לגרשון בריברם מקום מכובד כמספר סיפורי־עם מהונגריה. כתביו תועדו לראשונה באסע"י (ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי), אך עוד קודם, ובמהלך כל חייו, זכו בני משפחתו להנות משפתו העשירה והמיוחדת, מסיפורים בעלי מוסר השכל וחידודי לשון ובדיחות הדעת.
נכדתו של סבא גרשון פנתה להוצאת תפרים, והפקידה בידי מזוודה שחורה, שבתוכה דפים כתובים כתב יד צפוף ומסודר. בחיבה והערכה גלויים לעין ביקשה שאוציא לאור את האוצר הכתוב, כדי שלא יישאר בתחום המשפחה בלבד, אלא יופץ ברבים. כולי תקווה שהקוראים בספר זה ימצאו בו עניין וחום אנושי, תחכום והשראה הנובעים מדברי חכמים.

רוית ברדיצ׳סקי

"תפוחים מתוקים שלי" הינו ספר ילדים שכתבה חברתי רוית ואני סייעתי להוציא לאור. אחרי כתיבתה, ואחרי שהיא בחרה מאיירת, החזיקה רוית ערימת דפים שאותם ביקשה להפוך לספר בכריכה קשה.
כאן נכנסתי לתמונה. איתרתי גרפיקאי שהתאים את האיורים לדפוס, ויחד עם רוית ביקרנו בבתי דפוס כדי לבחור את הטוב והאיכותי. התוצאה היא סיפור ילדים שובה לב, מקורי ויפה.

אברהם הרצברג

יונה הרצברג לבית מינזלי, שחיה זכרונות וסיפורים לצידו של אברהם הרצברג מעל 60 שנה, מעידה עליו שידע לכתוב. היא חשה צורך ורצון להוציא לאור את קורות חייו אותם כתב בעצמו, הוסיפה פרטים מחייהם המשותפים וכינסה את הסיפורים הקצרים פרי עטו בספר זה.
אברהם הרצברג נולד לפני מלחמת העולם השניה, סבל את נוראותיה אך כתב על חוויותיו בלשון עניינית. הוא ניצל בעזרת טוב ליבם של בני אדם שהיו מוכנים לסכן את עצמם כדי לאפשר לו חיים, הוריו ושתי אחיותיו ניצלו אף הם. אחרי המלחמה עלתה המשפחה למדינת ישראל הצעירה ואברהם פילס בה את דרכו האישית והמקצועית.
הקוראים ימצאו את עצמם מביטים בתמונת חיים של אדם שמומחיותו המקצועית היתה גידול דגים (שכידוע אינם מוציאים הגה), אך הוא עצמו דיבר, כתב ותרגם את ספרו של אביו, ועוד הוסיף ליצור, לדבר ולספר.

משה שפיגל

משה הינו בן יחיד לאירמה (מירה) ויעקב שפיגל. ככזה, תמיד ראה את עצמו אחראי לטפל ולדאוג לרווחת הוריו. אחרי עלייתם ארצה מהונגריה משה התערה בחברה הישראלית, השתלט על השפה העברית ועבד מגיל צעיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה הקטנה. עיניים מתבוננות, לב קשוב ואוזן שומעת סייעו בידו לאתר הזדמנויות שניקרו בדרכו, זאת - יחד עם חריצות יוצאת דופן הביאו את מסלול חייו לעלות על נתיב ההצלחה.
משה למד מקצוע טכני, הצטרף לחיל האויר הצעיר, התקדם לדרגים גבוהים בחברת הטיסה הלאומית אל על, בנה משפחה וטיפח אותה ובד בבד חינך
דורות. אובדן בתו עימעם את אור התכלת ואת בת הצחוק השובבית בעיניו, אך הוא ממשיך לטפל במסירות ברעייתו, בבניו ובנכדיו.
הקורא בסיפור חייו של משה מצטרף למסע מרתק המפרט מה ניתן להשיג בכח הרצון ובעשר אצבעות.

דרור כרם

דרור הינו איש אשכולות מלא עניין ותוכן, בעל קול נעים וקומה גבוהה. טוב לב נשקף מעיניו וניכר בו שמקצועו הולם את אופיו. בצניעותו, ביקש לומר שסיפור חייו אינו ראוי לכבוד מיוחד, ושהוא אינו אלא חוליה בשרשרת הדורות, אך בני משפחתו, תלמידיו ותלמידותיו יוכיחו אחרת. לדרור המורה והמחנך היתה ועודנה השפעה מכרעת עליהם. דרור ידע לדרוש מאחרים את שהוריו דרשו ממנו, ושהוא דרש מעצמו - לעבוד קשה ולהצליח. את תלמידיו לימד להתאמץ, להתגבר על קושי ולהבחין בטוב. גם לבני משפחתו הינו דוגמא ומופת, מלא סקרנות ונועז. דרור כרם הוא מורה לחיים במלוא המובן. לקורא את סיפור חייו מובטח שיעור מעניין בהיסטוריה, בתולדות הציונות ובאהבת הזולת.

רחל ויצמן כהן

אשה חייכנית וחמה היא רחל כהן לבית ויצמן. העיניים הטובות המתבוננות סביב בסקרנות ובעניין, אינן מסגירות ולו לרגע שהן ראו גם מראות מבעיתים ונוראים. בעיר הולדתה בנדין, כנערה כלואה בגטו וכאסירה במחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. אשה שאהבת אדם ניכרת בה, וזו מפוזרת ברוחב לב ויד לצעירים ומבוגרים ממנה. בין אם לבני המשפחה, עמיתים לעבודה או חוסים ובני משפחותיהם שזכו לקבל ממנה יחס חם ואוהד, תשומת לב וכבוד שנמנעו ממנה בתקופה אפלה. אשה שסנטרה מורם, שחלמה וזכתה להקים בית במדינת ישראל, אשה גאה בערכים אותה הנחילה הלאה, ומנגד אשה צנועה שאיננה מתהללת בהשגיה הרבים, בפרסים ובהערכה המקצועית להם זכתה. זהו סיפור על בחירה בחיים, על היכולת המופלאה להתגבר על אסונות ואבדנים, על התרכזות בטוב, סיפור על ניצחון האהבה.

לחיים נגן

לחיים, כשמו כן הוא - נדיר מאד, מיוחד ומעניין.
בדומה לתנועת היד המחזיקה את קשת הכינור, נמשכים והולכים סיפוריו. חוויות ילדותו בתל-אביב בטרם הקמת המדינה, נערותו באירופה וחייו הבוגרים בין ישראל לארצות-הברית מסקרנות עד מאד. מאז ומעולם עצמאי, תמיד אחראי, אדם החורש בתלם המדע. הוא אב מסור לילדיו, איש שובה לב שלעיתים אוהב להשתולל, רגיש, בעל חוש הומור דק וגבר אוהב ונאהב.
חייו של לחיים שזורים מחויבות עמוקה לבריאות הציבור, לאקדמיה ולצה"ל, כמו גם לנגינה בכינור. הוא בעל מכלול מקיף של תכונות המשלימות זו את זו והן אלו שהופכות את סיפורו לעשיר ומרתק.

ג׳וליה נחום

ללא כיתוב

יותם רימוני

טומי נולד ברומניה ועלה לארץ בשנת 1940 בהיותו נער כבן שלוש-עשרה, אז קיבל מן המורה שלו את השם יותם. מגיל צעיר אהב להיות "על-גלגלים", נרתם לסייע בפרנסת המשפחה, דבר שהיה מקובל בתקופת הבניה של המדינה הצעירה. צניעות וכנות הם ערכים שלאורם גדל. יותם למד בבית-ספר מקצועי את האומנות שבה יביא לידי ביטוי את כישוריו: יכולתו הטכנית המצוינת, אהבתו לדיוק, מחויבותו לאיכות ויכולתו להתמודד עם קשיים. הוא סייע להביא מים להתיישבות בנגב, סלל את דרכו בעבודה קשה ובמסירות רבה, מאוחר יותר צרף לדרך זו את הבנים שהוליד יחד עם אהובת לִבו אסתר. זוהי הזמנה לקריאת סיפור חיים מרתק מפיו של אדם שבנה בעשר אצבעותיו מפעל חיים מעורר התפעלות.

עדנה (רחמני) קסנטיני

קטנת קומה היא עדנה, צנועה ואצילית. ידיה עסוקות תמידית בהכנת מאכלים מרובי שלבים, מבקשת להאכיל ולהשקות את כל הנכנס תחת צל קורתה. אשה נדיבה, מלאת אהבה וחמלה.
הספר מתאר את קורותיה מילדותה בפרס, דרך העליה לארץ, התישבות ונדידה מקרית שמונה, דרך הבירה ירושלים, ראשון לציון, תל-אביב ויבנה עד קביעת ביתה במושב נס הרים. מגיל צעיר תיפקדה כאם לאחיה ואחיותיה הצעירים ממנה. בהמשך למדה להיות אחות רחמניה, נישאה והפכה לאם המטפחת את בניה, עסקה בטיפול בחולים וגידלה ילדות כמשפחת אומנה, הכל תוך מאבק כלכלי ורגשי. לכל הקשיים יכלה!
בערוב ימיה ניחתה עליה גזרת גורל אכזרית וכואבת. נכדה הבכור עדן ז”ל, חייל גולני מוערך קיפח את חייו בטרם עת. ספר זה נכתב בדם ליבה והינו מצבת זכרון לימים שלא ישובו, לגעגוע שאין לו קץ.

רחל שאקו-גוטמן

רחל, בתם של הילדה ומקס גדלה בחולות ליד הים. ילדה עצמאית להורים ציונים שהגיעו לפלשתינה בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. כילדה ספגה את ערכי הצניעות, העבודה והציונות. דיברה עם הוריה גרמנית ועברית, שרתה כחיילת בצה"ל של המדינה הצעירה ובהמשך למדה סוציולוגיה, ספרות אנגלית וספרנות. רחל עבדה בספרית האוניברסיטה העברית בירושלים כ-26 שנים. בעלה יהושע למד רפואה, ניהל את מחלקת השיקום בבית החולים הדסה בירושלים וקיבל פרס מפעל חיים. רחל הקדימה את זמנה בהסתכלות פמיניסטית, וחינכה את שתי בנותיה מתוך מתן דוגמא אישית.
ספר זה נכתב מתוך צניעות, ובין דפיו ניתן להבחין בדרך מיוחדת של אשה מיוחדת, השייכת לדור אנשי המעשה.

בן־ציון כהן

בן-ציון נולד במרוקו טרם הקמת מדינת ישראל, נצר למשפחה בעלת ייחוס רבני. בגיל צעיר נדבק בחיידק הציונות ואחרי הכשרה עלה לפלשתינה בגפו, לפני שהיה בר-מצוה. דרכו פוסעת בין שבילי קיבוץ השומר הצעיר, עולה לירושלים, ממשיכה לקיבוץ הדתי ומתפתלת בשרות צבאי בחטיבת גולני. תשוקתו הגדולה להביא יהודים לארץ ישראל מחייבת אותו לעשות מעשה והוא מתגייס לקבץ נידחים ממדינות ערב.
מתוך אהבת הארץ והמדינה, תוך שימוש בתחבולות בשליחויות בארצות שונות הוא פועל לעידוד העליה במלוא המרץ ובהצלחה מרובה. ברבות הימים מוכר פועלו והוא זוכה להוקרה מנשיא מדינת ישראל. סיפור חייו של בן-ציון ראוי להיקרא כדוגמא ומופת להגשמת החלום הציוני הלכה למעשה.

רוני וולגמוט דבוש

רוני נולדה לפני קום המדינה להורים שעסקו בחקלאות באמצע גבעתיים. ילדותה בחיק המשפחה המורחבת, ליד הרפת והלול, איפשרו לה להתבונן בטבע, לאהוב את יצוריו הגדולים והקטנים, ולבנות תפיסת עולם וחיים של שותפות עם הסביבה. יתכן שהיא המבשרת של תנועת השיבה אל הטבע ואל הטבעי. במסלול חייה התרוממו גבעות והתרגשו סערות. היא לא ויתרה, גם אם לעיתים הזרם היה אדיר ונורא. בחיוך ובנועם ניתבה את דרכה, הפכה לאם ולסבתא, סייעה לילדים ולמבוגרים, בני-משפחה וזרים גמורים, וכל זאת בלב אוהד, בת-צחוק ופתיחות.

מרים שטרן

מרים (מריה ליויה - Maria Wollnerova) נולדה בניטרה שבסלובקיה בתום מלחמת העולם השניה. הוריה שנישאו בשידוך, נאלצו לברוח ולהסתתר ביערות שלמרגלות הרי הקרפטים. הם נעזרו באנשים זרים ומוכרים כדי לשרוד. המשפחה הקטנה עלתה ארצה זמן קצר אחרי קום המדינה והתיישבה בנהריה. בכתיבה קולחת ומרתקת מרים מעלה על הכתב את סיפור חייה יוצא-הדופן של אמה, שבו לעיתים מתברר שהמציאות עולה על כל דמיון, ושוזרת גם את סיפורה שלה. היא מתארת באומץ את האתגר העומד לפתחה של בת יחידה כשאמה מתבגרת לצידה, שנים אחרי שאביה הלך לעולמו באופן טרגי. הקורא מוזמן לגלות סוד שהיה כמוס שנים ארוכות, ולהיות חלק מתפילה שנענתה, לא להיות יחידה עוד.

אברהם יצחק דותן

דרך ארוכה עשה אברהם יצחק פוריצקי (דותן), מבית גידולו כיליד ירושלים, תחת השלטון הבריטי בארץ ישראל, בואכה תל אביב עד משכנו הנוכחי בבירת הנגב, באר-שבע. כבן 18 היה עד להקמת מדינת ישראל, והיה שותף פעיל כקצרן בארגון וחקיקה במדינה הצעירה. את לימודי המשפטים ורכישת דירה להוריו מימן בעצמו באותה חריצות בה עבד כשהיה תלמיד בבית הספר התיכון. כשרונו בנגינה בכלי קשת התגלה בגיל צעיר, ותשוקתו אל הצלילים לא תמה. אברהם נישא לבחירת ליבו ששה, יחד הקימו משפחה ובקשרי אהבתם קל לחזות. לעין הקורא נחשפים בדייקנות הפרטים של מי שזכרונו מטיב עמו, והוא חפץ לשתף את דורות העתיד בעלילות ובנפתולים של חייו.

דוד קינן

סיפורו של דוד קינן מקפל בתוכו את הנתיבים הסמויים והבלתי נראים בהם נקבע גורלו של אדם. נער צעיר מחפש את עתידו המקצועי וכאילו במקרה מוצא נתיב לעליה לארץ. הוא מתמודד עם הבדידות והריחוק ממשפחתו שנותרה במרוקו, ומתגייס לחיל הים הישראלי ממש עם קום המדינה. שלוש שנים מאוחר יותר מצטרף דוד ל”מבצע קולומבוס”, ומפליג לארצות-הברית ללוות את דוד בן-גוריון במסעו החשוב. משפחתו עולה ממרוקו לישראל שמונה שנים אחריו, ומגשימה הלכה למעשה את החלום הציוני. דוד מקים משפחה עם תרז וממשיך לשרת בחיל הים עשרים ושש שנים. אחרי השחרור מהצבא הוא פונה לאופק חדש בתחום התיירות ובהמשך מקים חברת נסיעות מוצלחת. זוהי הזמנה להצטרף להפלגה בנתיבי ים, המוכיחים שלאופק אין קצה.

משה בעדני

יומן חייו של משה בעדני נכתב בדם ליבו, מתוך כאב וכנות, לעיתים ככורח ממש. לשונו מיוחדת במינה, כתיבתו מדויקת ומעמיקה, גלוית לב ורצינית, תיאוריו ממש קמים לתחיה מול עיניך. משה היה ילד מחונן, שצמח להיות אוטודידקט יודע ספר ושפות, מוזיקלי ורוחני מאד. הלוקח ספר זה לידיו, מובטח לו תאור נאמן של היכולת האנושית המופלאה לקום מהריסות. היכולת לצמוח מתוך מצוקה ואובדן, היכולת להתגבר על כל מכשול - בעזרת אמונה בבורא עולם יחד עם דחף עצמי לשיקום, מתוך אהבה לחיים. המסע אל תוך ההיסטוריה האישית והעולמית מרתק, מעשיר ומאהיב עליך את הכותב עד כי קם בך רגש ההשתייכות לגזע משפחת בעדני, כפי שמשה יצר אותו מראשיתו, יחד עם רעיָתו שרה צדקה.

אסתר יהודה-הדסי

אסתר (אתי) לבית יהודה, ילידת ירושלים, התגוררה מיום היוולדה עד שמלאו לה 18 באותה דירה עם משפחתה בשכונת תל-ארזה בעיר. שורשיה נעוצים בגינת סבה וסבתה בינות לעצי פרי ובצד שכנים בני עדות שונות. לצד משחקי הילדות מילאה אתי את תפקיד האחות הגדולה במשפחה וסייעה להוריה בטיפול באחיותיה הצעירות ממנה, בתוך כך צמחה להיות נערה אחראית ועצמאית מאד, חובבת נגינה ושירה, אשת מקצוע פרא-רפואי, רעיה מסורה ואֵם מטָפחת. מסלול חייה נע תמיד לכיוון מעלה, תוך אימוץ סטנדרטים גבוהים, למידה וחקירה עצמית. אתי התבגרה והגשימה חלום, היא העלתה על הכתב את קורותיה, ועתה מזמינה את הקוראים להלך עימה במשעול חייה, שחלקו שקוע בתהום צער וכאב, וחלקו נעים ומלא תקווה לעתיד.

לאה רובינשטיין

ללאה בת צחוק תמידית על שפתיה. היא נולדה לפני קום המדינה להורים ציונים, ילידי פולין, שהזדרזו לעלות לפלשתינה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה והתיישבו בעיר העברית הראשונה, הלא היא תל-אביב. לאה מספרת את סיפור חייה בחיוך, למרות ששורשי הסיפור נטועים בתקופה אכזרית לעם היהודי הסובל תחת לחץ המגף הנאצי ולמרות שלא זכתה להכיר את קרובי משפחתה. סיפורה מתאר את סגנון החיים במרכז תל-אביב, בה מתגוררת המשפחה, אביה מתפרנס כשען ואמה צופיה הליכות ביתה. כילדה היא זוכרת את שלטון הבריטים בארץ ואת השמחה על הקמת מדינת ישראל. החלטתה של לאה להיות חלוצה בדרומה של הארץ היתה פועל יוצא של חברותה רבת השנים בתנועת בני עקיבא. בתנועה פגשה את בעלה לעתיד, מוטקה, ויחד הם הגשימו הלכה למעשה את ערכי הציונות ואהבת הארץ. הם בנו את ביתם הצנוע בקיבוץ בני דרום והולידו בו את ילדיהם, לקחו חלק בבניין הארץ, מי במגל ומי בחרב, וערכים אלו הטמיעו בילדיהם שהעבירום כלפיד אל ילדיהם. את המעשה החינוכי העניקה לאה לא רק לילדיה אלא גם לתלמידי בית הספר בקבוצת יבנה בו היתה ספרנית אהובה ומוערכת שנים רבות.

אלישבע הופמן

ליס, הלוא היא אלישבע, נולדה בזמן סוער וכאוב בתולדות העם היהודי, בעת מלחמת העולם השניה, בזמן ששואת יהודי ארופה מתרחשת גם במולדתה - הולנד. הוריה והיא שרדו את אימי המלחמה במסתור, כשהם מופרדים. מזל זה לא עמד לכל בני משפחת דה ליאו וחלקם נספו בשואה. בתום המלחמה משפחת דה ליאו עושה את כל הדרוש כדי לבנות חיים חדשים, בצד אובדן בני משפחה, בריאות גופנית ונפשית, מעמד ובית. אלישבע הצעירה מתחילה את לימודיה, מצטרפת לתנועת נוער יהודית, עולה לארץ תוך הגשמת החזון הציוני ומקימה בית בישראל עם צבי, ניצול שואה גם הוא. כל חייה המקצועיים עסקה אלישבע בקידום בריאותם של אלו הזקוקים לעזרתה. היא עבדה כפיזיותרפיסטית במוסדות שונים, וביקשה להעניק ולקדם את אלו שגורלם שפר עליהם פחות. אולי בדומה למשפחות האלנברנט ובוקמה, חסידי אומות העולם, שהצילו אותה ואת הוריה בזמן אפל במיוחד. הלוא משפחתה הקטנה ניצלה הודות לשתי משפחות שהיו מוכנות להקריב את חייהן ולא לעמוד מנגד. קומתה הקטנה אינה מעידה על גדולת נפשה, על תעצומותיה, על יכולתה הנפלאה להכיר בטוב, ולדעת שלעיתים גם מתוך האפלה בוקע אור גדול.

אילנה זינגר

העברית בה מספרת אילנה את סיפור חייה קולחת ומקושטת. רגישותה לפרטים ביוגרפיים ניכרת בכל פרק. מסלול חייה מתחיל בחיפה, נוגע בירושלים, ממשיך בחצור הגלילית ומתכנס שוב לירושלים, בה השתקעה משפחת זינגר. בקריאת הספר ניתן למשש כמעט את אהבת הארץ בלי סייג, הצניעות וההסתפקות במועט - ערכים שהתוו ועדיין מתווים את הדרך. הוריה ומשפחתה האירו את הנתיב לאורו יש לצעוד, תוך נכונות לוותר על נוחות אישית לטובת הגשמת הציונות והקמת מדינה. אילנה סייעה כקשרית צעירה ברחובות ירושלים לכוחות הלוחמים על עצמאותנו, במקביל הצטרפה לתנועת הצופים כחניכה ומדריכה, ובתנועה מצאה את אהבת חייה - יורם, איתו הקימה משפחה וילדה שני בנים ושתי בנות. כשרונה במלאכות יד לא רק הביא לפתחה תלמידות בעת שירותה כמורה חיילת, אלא גם כשהקימה את “מועדון התפירה” בירושלים בו שילבה כשרון, אהבת אדם, ויכולת הוראה והנחיה. כאילן איתן עומדת אילנה באתגרי החיים המוצבים בדרכה, בנועם ובחיוך היא רוקמת את הדרך לצאצאיה, כפי שנמסרה לה מדורות ראשונים.

יעקב וענונו

אדם חרוץ, נעים הליכות, חייכן ושקט הוא יעקב וענונו. יעקב נולד בשנת 1927 למשפחה שהתגוררה בארץ החל מהמאה ה-19. כילד התרוצץ בסמטאות השוק בעיר העתיקה בירושלים וכבר בגיל צעיר סייע בפרנסת המשפחה, כמו אחיו ואחיותיו. כחייל ב"הגנה" ובצבא ההגנה לישראל זכה להיות שותף פעיל בהקמת המדינה ובכוח הלוחם לביצור עצמאותה. אביו היה בעל מלאכה בעסקי הרכב, ויעקב הצעיר עבד לצידו ולמד את רזי המקצוע ממנו. לימים, יצא לדרך עצמאית כרפד רכב בעל ידי זהב ועיניים טובות. כשבגר הקים משפחה עם ידידה והוליד עמה שתי בנות ובן. בנו ממשיך את דרכו במרפדיה והוא בן הדור השלישי לעיסוק במקצוע זה. זוהי הזמנה לקרוא סיפור חיים שבו ביטוי לאהבת המדינה, חשיבות המשפחה, אופטימיות נצחית והסתכלות מפוכחת וסלחנית על מציאות החיים.

רבקה שפרי

בלשון אוהדת וקולחת, תוך תיאור עשיר בפרטים, לוקחת אותנו רבקה שפרי לסיור מרתק בקורותיהן של משפחות שעשו היסטוריה. ביד בוטחת היא משרטטת את הקהילה בגולה, את הנוף הבתולי של ארץ ישראל ואת גבורת המתיישבים הראשונים בה, תוך תיאור חוויות וארועים שיאה מקומם בדפי ההיסטוריה. ניכר ברבקה שהיא מוקירה ומכבדת את חברי המשפחה שהיא נמנית עם ממשיכי דרכה. היא כותבת על הוריו של בעלה אל-חי שפרי בהערכה רבה ועליו מתוך אהבה וגעגוע עמוק. תחושת השליחות העוטפת את כתיבתה, מעוררת עניין ומדביקה את הקורא בסקרנות המחייבת אותו להמשיך ולקרוא עד שתמלאנה משאלותיו לדעת את המתרחש בהמשך. היא מקיימת למעשה את צוואת האיש שלה לתת לזכרונות להאיר את הדרך, ולסמן בעזרתם את השביל הראוי עליו עלינו לצעוד, בבואנו להמשיך לבנות חברת מופת.

נעמי קרמר

סיפור חייה של נעמי קרמר לבית לוי מאגד בתוכו מעשה אידיאולוגי וציוני, דאגה להמשכו של העם היהודי ויכולת התמודדות עם המהלכים הנדרשים כדי לעמוד במבחני הישראליות. נעמי נולדה באנגליה אך מעולם לא החשיבה עצמה בריטית. שורשי משפחת אמה נטועים בארץ ישראל 14 דורות לפניה. היא עלתה לישראל פעמיים: פעם כילדה, יחד עם הוריה ואחיה ובגיל הנעורים נאלצה לעזוב את הארץ ולשוב עימם לאנגליה. כתלמידה צעירה בירושלים נדרשה ללמוד בעברית, כזו שמתנגנת בפיה במבטא רך, וכתלמידה באנגליה נדרשה לעמוד בבחינות באנגלית. בפעם השניה היא הגיעה כרעיה וכאֵם. בעזרת כוח רצון ונחישות היא התגברה על הקשיים הכרוכים במעבר בין מדינות, תרבויות ולשונות. נעמי ובעלה שמואל קרמר עזבו חיי נוחות באנגליה כדי לוודא שבניהם יגדלו בתוך עמם, במדינתם, ויקימו בית בישראל. כיום היא פשוט חיה כיהודיה בישראל.

סוזן ימה

סוזן היא אִשה קטנת קומה אבל בעלת תעצומות נפש גדולות. הוריה יוצאי תורכיה חיפשו את מזלם בצרפת, נפגשו בפריז, נישאו וילדו שם ארבעה ילדים בטרם פרצה מלחמת העולם השניה. בהיותה בת שבע בלבד מועמס מטען עצום על כתפיה הצעירות של סוזן, והוא המילים שאומר לה אביה הכלוא: לדאוג למשפחה. אחיה הצעירים ממנה מוברחים לאזורים כפריים מפחד הנאצים, בעוד סוזן ואמה נשארות בפריז לאורך כל שנות המלחמה, חיות במחסור ובפחד מתמיד. לאחר המלחמה, התברר שאביה של סוזן נספה באושוויץ אך שארית המשפחה חוזרת להתגורר יחד בפריז. בגיל 16 סוזן מתחילה לעבוד כדי לסייע בפרנסה, מתאהבת, נישאת לז'ק אך עולה לישראל רק אחרי פטירתו. כשרונה הטבעי לחשבונאות אינו נעלם מעיני מעסיקיה לאורך השנים, וגם בארץ היא ממשיכה לעשות חייל במקצוע זה. יכולת לימוד גבוהה שנקטעה בגיל צעיר, יֶצֶר החיים והענין הרב שהיא מוצאת בבני אדם מושך את סוזן לחקור ולטייל כמעט בכל קצוות תבל, ללמוד לדינו, להשתלם בחשבונאות מקצועית, להתנדב בארגונים שונים, להחזיק חברויות רבות שנים ולהתמחות בברידג'.

דניאל ויעל גל

שמו העברי של דניאל גל מעיד על הדרך שעבר ז'ורז' גולדנצייל מאז שנולד באלג'יריה עד היותו שגריר ישראל. סיפורו הוא סיפור מרתק על שורשים שלוחים מפולין, ילדות כמעט מקרית באלג'יריה ועליה אידיאולוגית למדינת ישראל הצעירה. כנציג מדינת ישראל דניאל מילא תפקידים דיפלומטיים רבים בכל קצוות תבל. הוא תמיד ראה עצמו שליח הציבור שתפקידו לייצג את המדינה ולפאר את השגיה. יעל גל, לפנים ז'קלין אלקלעי, שרדה את אימי השואה בארופה, ונסעה עם שרידי משפחתה ברחבי העולם תוך תקווה לבנות חיים חדשים אחרי הזוועה. מצרפת לאוסטרליה ומשם ציונות, אהבת הארץ והעם הביאוה להקים את ביתה בישראל ולעמוד לצידו של דניאל במסעותיו בעולם. יחד הם הקימו בית ומשפחה. כיום, כשבני הזוג גל מתגוררים בירושלים דרך קבע, הם לא שוכחים שמאז ימי ילדותם (זה באלג'יריה וזו בצרפת) ליבם פעם בתקווה ובידיעה שהם נמצאים תמיד בדרך לירושלים.

מרים גולדמן

למרים (מירַל׳ה) מבטא צרפתי בולט. הוא מעיד שלא נולדה ישראלית, אלא הפכה לכזו במלוא מובן המילה. כבת יחידה להוריה האוהבים, חייה הבורגניים וילדותה האופטימית נקטעו בגיל צעיר, בצל מלחמת העולם השניה ומותו של אביה. היא שוהה שנים במקומות מסתור עד שאמה מצטרפת אליה ושתיהן שורדות את השואה. זמן מה אחרי תום המלחמה עולה הנערה מירל׳ה ארצה, ומתחילה לחפש את דרכה בשבילי הציונות המתחדשת. היא פוגשת בכפר הנוער בן-שמן את יהודה, גם הוא ניצול שואה ומי שעתיד להיות בעלה ואב ילדיה. בני הזוג הצעירים מקבלים על עצמם את עול הפרחת השממה, ונמנים עם מייסדי העיר באר שבע. מרים מקפידה להעניק מעצמה לאחרים. בתחילה כנערה בבן שמן ובכפר גליקסון, ובהמשך בסיוע לעולים חדשים ממנה במסגרת עבודתה ארוכת השנים במשרד הקליטה וב"עמך". בעין בוחנת ולב שומע היא מהלכת בנתיב חייה ורואה ברכה בדורות ההמשך שמנקדים את חייה בכתמי אור מרובים. זוהי הזמנה לקרוא את הסיפור שמתחיל בבריסל ומתמשך עד באר-שבע.

משה בן שהם

משה בן שהם העלה על הכתב את סיפור חייו בעברית נאה, במילים ברורות ומדויקות. הוא מתאר באופן גלוי ופתוח את קורותיו, החל מימי ילדותו בפתח תקווה, שם ניטעו בו ערכים של יושר, התמדה והשגיות, דרך רכישת הכלים המקצועיים הראשוניים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בעודו נער, עד שהפך להיות איש מקצוע מוערך ויועץ מערכות אבטחה מהשורה הראשונה בישראל. משה ידע להעז, לתכנן ולבצע את עבודתו תוך התמודדות מוצלחת עם אתגרים רבים. בעזרת כוח רצון נטול פשרות, מסירות ללקוח ומומחיות רבת שנים הוא הטמיע טכנולוגיות חדישות רבות. משנתו המקצועית מלווה ותמשיך ללוות את העוסקים בתחום האבטחתי. הוא הרחיב אופקיו בתחום היין המשובח והאוכל האיטלקי, ואהב מאד לגלוש במדרונות המושלגים באירופה. חבריו זכו להנות במחיצתו משכלו החריף, רגישותו החברתית ואהבת האדם שבו. בנותיו ונכדיו זכו לאב וסב מעורב ורגיש, ורעייתו זכתה לאהבה, אהדה והערכה נדירים. זוהי הזמנה להתעטף בחוויה של כותב מוכשר המתעד את פועלו למען הדורות הבאים.

ציפי בית-און

ציפי היא אישה מטופחת. עיניה ממוסגרות בקו איפור עדין, שערה הבהיר מעוצב בקפידה, בגדיה תואמים וקמטיה מהווים לווית חן לפניה. דיבורה הנמרץ ותוכן שיחותיה מעידים עליה כי היא מקפידה להתעדכן בנעשה סביבה. היא מעורה בחיי משפחתה, נהנית מטכנולוגיה חדשנית ומתלבשת בהתאם לצו האופנה. מראָה החיצוני אינו מסגיר את מכלול תמונת חייה שמשובצים לעיתים באבני חן, ובינותם אבני בזלת פוצעות. כילדה למדה ציפי להיות עצמאית ולשאוף גבוה, כנערה התפרנסה מעבודה כדי שתוכל להמשיך ללמוד ולהשכיל וגם לבטא את החוש האסטטי שלה. כאשה ואם צעירה בנתה את חייה למרות האתגרים הרבים שהוצבו בדרכה. אתגרים אלו חישלו את רוחה והיא יכלה להם. בהמשך דרכה עשתה למען אחרים כמורה לילדים ולמבוגרים וניהלה את מחלקת קשרי לקוחות התעשייה האווירית בישראל. גם כיום ציפי ממשיכה לעשות למען הזולת. זהו סיפור מסע שלוקח את קוראיו לסיור מודרך בתמונת חיים מרתקת.

בתיה שרון

לבתיה שרון יש אצבעות בעלות מגע זהב. היא פורטת על הפסנתר ברכות מהפנטת ומרגשת מאד ומציירת במכחול בהיר ועירני. היא נצר של משפחה חלוצה, שורשית וערכית שהיתה בין מייסדי המושבה כפר סבא. כבתם הצעירה של זהבה (הרוקחת) ומשה (הפרדסן) דרויָאן ספגה את אהבת האדם, המוסיקה והחיבור לאדמה הארץ-ישראלית. היא נישאה לזאבי הקצין הצעיר ויחד עימו, כאם צעירה, למדה לימודים אקדמיים שלאחריהם פרשה כנפיים והמריאה עם ציוריה ועם נגינתה למחוזות רחוקים. בתיה היא אשת שיחה מרתקת, ציונית, חייכנית, פסנתרנית מעולה בעלת שמיעה אבסולוטית, ציירת מוערכת וחברה נאמנה. זוהי הזמנה לצלול אל סיפורה החד פעמי של בתיה, שיש בו שמחה, געגוע ותקווה גם יחד.

יוכבד רוזנשיין

ליוכבד ר' מתגלגלת, כלאלו שספרדית היא שפת אימם. היא נולדה בארגנטינה, הגשימה את החלום הציוני ועלתה עם משפחתה למדינת ישראל, שנים ספורות לאחר הקמתה. יוכבד כאילו נולדה להיות מורה, היא למדה בסמינר למורות ברוסריו, השתלמה כמורה מוסמכת בתל אביב וממשיכה למלא ייעוד זה עד היום. בדרכה הייחודית מספרת יוכבד את קורותיה. היא מתארת התגברות על אתגרים שחיי היום-יום מזמנים, מפגינה יכולת למידה מופלאה של כללי התנהלות בחברה חדשה, תוך מתן תמיכה בלתי מסוייגת בעבודתו האקדמית של בעלה, עד השתלבות מוחלטת בכור ההיתוך הישראלי. זוהי הזמנה לקריאת סיפור חיים שאין דומה לו.

David Placzek

This is the story of David Placzek (1925-2008), the eldest son of Jewish idealistic pioneers in Palestine - a German mother and a Czech father. In a rich and unique language, David describes what everyday life was and how he survived the Holocaust, far from his homeland and home. He interweaves his personal history with the history of the world, memories that contain first-hand impressions and historical facts alike. It is a testimony of the kindness and evil of Mankind, of its ability to create or destroy.

David concluded writing his memoirs in 2004 in Melbourne, Australia. As his beloved niece, I was honored to bring David’s story to print in 2016. We dedicate it to David Placzek, in loving memory.

זאב קרן

זאב הינו איש עדין בעל עיניים עזות מבע. עיניו כחולות כמימי הכנרת, שעל שפתה שוכנת טבריה הנרמזת בשמו הלועזי - טיבריוס. בסיפורו הוא מבליע ומקמץ בחוויות ילדותו בזמן השואה בהונגריה ומרחיב, מפרט ומשתף ברצון מחוויותיו כטייס בחיל האוויר הישראלי. זאב משתף את קוראיו בתולדות חייו ובבחירות המנומקות שעשה בעזרת חוש הומור מדויק וחינני, התבוננות מפוקחת על מציאות חיינו, כיהודים וכישראלים. בשנות ילדותו בהונגריה, למד להגן על עצמו מאנטישמיות בכוח הזרוע. במעברת הר-טוב וקיבוץ בית זרע פעל כמשכין שלום בין הילדים. כטייס הליקופטרים מעוטר ומוכשר בחיל האוויר, קצין מבצעים במשטרת ישראל וכנבחר ציבור בישובו צור הדסה בהרי יהודה, הוא נלחם למען טובת הפרט והכלל ועמד באומץ על עקרונותיו הערכיים, המוסריים והאנושיים. זאב קרן מקרין אור של נתינה סביבו, מתגייס כאומן בעץ לסייע לחברים ולמכרים, ומעניק מניסיון חייו שיעורים בצניעות, דרך ארץ וכבוד.

יעקב בן-עזרא

בעברית משובחת, לשון קולחת, חיוך ועיניים נוצצות מספר ז'אק את סיפור חייו. הוא מזמין את קוראיו למסע מרתק בין תרבויות, ארצות ועמים. אהבתו העמוקה לאביו ולאמו באה לידי ביטוי בכל משפט בו הוא מזכיר אותם, וממילא אהבה זו מהווה דוגמא ומשל ליחסיו עם משפחתו שלו, אשתו, ילדיו, נכדיו ונינו. חייו שלו החלו בירושלים בשנת 1930, אך הוא חלק מן השושלת של משפחת אבן-עזרא וככזה הוא נטוע עמוק בעולם רוחני, תרבותי ומשכיל. לקורא צפויה חוויה מרנינה של גילוי איש עשייה ותעשייה מן המובילים בארץ, שעמד במספר צמתים מרכזיים בפיתוח הכלכלה הישראלית לאורך שנים. לז'אק יכולת מיוחדת לרתק את הקוראים, הוא מתבל את דבריו בהומור מבריק, בידע נרחב בנושאים רבים, בפיזור אנקדוטות וקוריוזים משעשעים, תוך גילוי תפיסת עולם אוהבת-אדם, שלא נעדרת ממנה ביקורת וחוכמה. הוא מתאר בכנות ובמאור פנים שטף חוויות צפופות ומשמעותיות, בתקופת חיים בה ההיסטוריה האישית שלו ארוגה בימי טרום הקמת מדינת ישראל ולאורך שנות קיומה עד כה.

דליה פלד

דליה פלד יודעת לספר סיפור, הלב שלה נפתח והעברית השגורה על פיה יפה ועשירה. בבואה לתאר את חייה מצאה עצמה מתרגשת לא פעם, במחשבה על אותן חוויות שעיצבו את אישיותה, סללו את דרכה והשפיעו עליה לאורך השנים. דליה בת אותו דור שבו הציונות הגשימה חלום. היא תרמה במלוא יכולתה להקמת בית בארץ-ישראל, ערך אותו ספגה בבית הוריה שלחמו למען המדינה במסגרת ה"הגנה". כנערה בקיבוץ אשדות יעקב הרחיבה אופקים והתנדבה במפקדה במלחמת השחרור. בעבודתה כאחות הביאה לידי ביטוי את אהבת האדם הקורנת ממנה, את הדאגה לזולת, את צימאונה להרחבת הידע ולרכישת כלים נוספים כדי להקל על סבלו של החולה תוך התייחסות למכאוביו ולצרכיו. סקרנותה מובילה אותה להמשיך וללמוד, יכולת הנתינה שלה באה לידי ביטוי בפעילות ההתנדבות שלה. סיפורה האישי של דליה פלד ממחיש באופן ייחודי את כח החיים ויכולת הצמיחה שלה כאדם רגיש וחושב, המרעיף על סביבותיו חום ואהבה.

יחזקאל מרגלית

יחזקאל הוא מספר סיפורים נהדר מטבעו. הוא קולח ומצחיק, גלוי לב ונדיב. חיוך וצחוק ליוו את סיפור החוויות שמילאו את ליבו של יחזקאל שמחה, שמחה הנמשכת עד עצם היום הזה. מבט מהורהר ויד סוכרת שפתיים ליוו את הזכרונות הקשים יותר בסיפור חייו. היו שתיקות ארוכות, עיניים נוצצות ושתיקה עמוקה. במהלך הכתיבה נדמה שהתחדדו משמעויות שניתנו לארועים ולזכרונות. חלקם קיבלו מקום קטן או גדול יותר בהתאם לזמן הנוכחי. סיפור חייו האישי של יחזקאל שלוב בימים של טרם הקמתה של מדינת ישראל, הגשמת החלום הציוני והחלוצי בקיבוץ. באים בו לידי ביטוי ערכים שמלווים את חייו: ערכי עבודה, ערבות הדדית, מחויבות למשפחה ולילדים, וחברות שנקנית בימי מלחמה ושלום.