משה הינו בן יחיד לאירמה (מירה) ויעקב שפיגל. ככזה, תמיד ראה את עצמו אחראי לטפל ולדאוג לרווחת הוריו. אחרי עלייתם ארצה מהונגריה משה התערה בחברה הישראלית, השתלט על השפה העברית ועבד מגיל צעיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה הקטנה. עיניים מתבוננות, לב קשוב ואוזן שומעת סייעו בידו לאתר הזדמנויות שניקרו בדרכו, זאת - יחד עם חריצות יוצאת דופן הביאו את מסלול חייו לעלות על נתיב ההצלחה.
משה למד מקצוע טכני, הצטרף לחיל האויר הצעיר, התקדם לדרגים גבוהים בחברת הטיסה הלאומית אל על, בנה משפחה וטיפח אותה ובד בבד חינך
דורות. אובדן בתו עימעם את אור התכלת ואת בת הצחוק השובבית בעיניו, אך הוא ממשיך לטפל במסירות ברעייתו, בבניו ובנכדיו.
הקורא בסיפור חייו של משה מצטרף למסע מרתק המפרט מה ניתן להשיג בכח הרצון ובעשר אצבעות.

משה שפיגל
משה שפיגל
לפתיחת הספר

הוצאת תפרים - תהליך מדגדג משהו שנעשה אחרי ניתוח, אחרי הכאב הכרוך בחיתוך בבשר החי, הוא תחילת הריפוי.
קראתי כך להוצאה שלי מפני שרציתי שם שיתאר יציאה מחושך לאור, מן המגירה שבלב אל עיני הקוראים, שתהיה לו נגיעה להוצאה לאור ממש, ועם זאת לא יתעלם מהתהליך הרגשי והיצירתי, החושפני והכואב לעיתים – הנדרש מכותבי ספרים ושירים.

logo_tfarim.jpg