סוזן היא אִשה קטנת קומה אבל בעלת תעצומות נפש גדולות. הוריה יוצאי תורכיה חיפשו את מזלם בצרפת, נפגשו בפריז, נישאו וילדו שם ארבעה ילדים בטרם פרצה מלחמת העולם השניה. בהיותה בת שבע בלבד מועמס מטען עצום על כתפיה הצעירות של סוזן, והוא המילים שאומר לה אביה הכלוא: לדאוג למשפחה. אחיה הצעירים ממנה מוברחים לאזורים כפריים מפחד הנאצים, בעוד סוזן ואמה נשארות בפריז לאורך כל שנות המלחמה, חיות במחסור ובפחד מתמיד. לאחר המלחמה, התברר שאביה של סוזן נספה באושוויץ אך שארית המשפחה חוזרת להתגורר יחד בפריז. בגיל 16 סוזן מתחילה לעבוד כדי לסייע בפרנסה, מתאהבת, נישאת לז'ק אך עולה לישראל רק אחרי פטירתו. כשרונה הטבעי לחשבונאות אינו נעלם מעיני מעסיקיה לאורך השנים, וגם בארץ היא ממשיכה לעשות חייל במקצוע זה. יכולת לימוד גבוהה שנקטעה בגיל צעיר, יֶצֶר החיים והענין הרב שהיא מוצאת בבני אדם מושך את סוזן לחקור ולטייל כמעט בכל קצוות תבל, ללמוד לדינו, להשתלם בחשבונאות מקצועית, להתנדב בארגונים שונים, להחזיק חברויות רבות שנים ולהתמחות בברידג'.
הוצאת תפרים - תהליך מדגדג משהו שנעשה אחרי ניתוח, אחרי הכאב הכרוך בחיתוך בבשר החי, הוא תחילת הריפוי.
קראתי כך להוצאה שלי מפני שרציתי שם שיתאר יציאה מחושך לאור, מן המגירה שבלב אל עיני הקוראים, שתהיה לו נגיעה להוצאה לאור ממש, ועם זאת לא יתעלם מהתהליך הרגשי והיצירתי, החושפני והכואב לעיתים – הנדרש מכותבי ספרים ושירים.